פרשת פקודי פותחת בפירוט מדוקדק של כל ההכנסות וההוצאות במלאכת המשכן. ונשאלת השאלה- מדוע יש צורך להקדיש כל כך הרבה פסוקים לפירוט מדוקדק שכזה? נראה שהתורה רצתה ללמדנו עד כמה חשוב שכל מעשה שאנו עושים יהיה טוב בעיני אלוקים והאדם. לא די שהמעשים יהיו טובים, הם גם צריכים להיראות טוב בעיני הציבור. משה רבנו התעסק במצוות איסוף הכסף לבניין המשכן, אולם המדרש (תנחומא) מספר שאפילו אדם גדול כמשה לא היה נקי מחשד והבריות חשדו בו שהוא משתמש בכספי התרומות למשכן לצרכיו הפרטיים. משום כך הוא מצא לנחוץ לתת דין וחשבון מדוקדק על כל ההוצאות לבניית המשכן. מכאן נלמד שהאדם צריך לכלכל את מעשיו בתבונה באופן שלא יגרמו למחשבות שליליות בלב האדם וכדי שמעשיו הטובים יביאו לקידוש השם וחלילה לא לחילולו.

מספר ד"ר אריה שושן: בילדותי אהבתי לבלות בחנותו של סבי – רבי ברל בירושלים. זכורני שהיה יושב ליד הדלפק בחנות, שקוע בלימוד גמרא בשקיקה ובהתמדה. בוקר אחד נכנס לחנות שליח המושל הטורקי שמסר לסבי כי הוא חייב סכום כסף גדול לממשל והזהיר כי אם לא ישולם החוב עד למחרת בשעה 12:00 בצהריים, תילקח ממנו החנות. אך עזב השליח, שב סבא לשקוע בתלמודו, כאילו לא אירע דבר, נדהם מתגובתו, שאלתיו:"סבא, שמעת מה אמר האיש? מחר ייקחו ממך את החנות!". סבא חייך ואמר "אל תדאג, ישועת ה' כהרף עין". בלילה לא יכולתי לישון. למחרת התייצבתי בחנות בשעת בוקר מוקדמת שואל את סבא: "מה יהיה?". וסבא מחייך ואומר:"ישועת ה' כהרף עין", וחוזר ללימודו. מחוגי השעון נעו במהירות לעבר השעה 11:00. שוב אני שואל את סבא :"מה יהיה?", ושוב משיב הוא באותו משפט. ככל שנוקף הזמן, אני מרגיש את דפיקות לבי הנרגש. בשעה 11:15 פרץ לחנות נציג העירייה ואמר לסבא בבהילות: "גדוד חיילים הגיע אלינו לפתע ואין לנו מזון להאכילם. היש ברשותך כמות גדולה של קמח?". סבא ארז כמות גדולה של שקי קמח והגישם לנציג העירייה ששילם ביד רחבה. בכסף שקיבל שילם את חובו ומיד חזר לחנותו לעיין בגמרא, אך הפעם הבחנתי גם בחיוך על שפתיו.

כך ראיתי במו עיניי מה :ישועת ה' כהרף עין".