חומש במדבר מספר על הליכתם של בני ישראל במדבר ארבעים שנה, על תקופה זו אומר הנביא ירמיהו: "כה אמר ה'. זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".

ומה הוא אותו חסד שעשו ישראל? מסביר רש"י כי מדובר בכך שבני ישראל הלכו אחרי שליחי ה', משה ואהרון, ויצאו עמם מארץ מצרים, שעם כל הקשיים הייתה ארץ מגוריהם. משם הם פסעו על פי דבר ה' אל המדבר הגדול והנורא, שהסיכוי לחיות בו קטן מאוד, כמעט בלי מים וצידה לדרך. כל זאת, מתוך אמונה בה' שבסופו של דבר יראה להם את הטוב.   

בפסוק זה  מתאר ירמיהו סוג של קשר בין ישראל לבין ה', אשר למרות הקשיים  ולמרות שכרגע לא רואים את הטוב, הממשיכים לדבוק, להאמין ולצעוד קדימה בהתמדה.

בארץ ישראל חי עשיר גדול בשם חרסום. היו לו ערים רבות, שדות ופועלים, וצי אוניות שהיה מביא אבנים טובות מארצות רחוקות. כשנפטר חרסום, הוריש את כל רכושו לבנו היחיד אליעזר. אולם נפשו של אליעזר לא חפצה בכל העושר של אביו, הוא רק רצה ללמוד תורה. מה עשה? לבש בגדים של אדם עני, צרר בתיקו מעט לחם והלך לעיר אחרת ללמוד שם תורה, לבל יפריעו לו עסקיו, הסוחרים והמשרתים. משום שפחד שיכירו אותו האנשים ולא יתנו לו לעסוק בתורה בנחת, היה נודד בכל כמה זמן מעיר לעיר כדי ללמוד עוד ועוד תורה. פעם אחת פגשו אותו בדרך עבדיו. כיוון שלא הכירוהו החלו צועקים עליו: "מה אתה מטייל לך בדרך? ראינו שיצאת מהעיר ששייכת לאדוננו אליעזר בן חרסום, ולכן אתה חייב לעבוד קצת  בשבילו, בוא עמנו!". לא רצה אליעזר לגלות להם מי הוא, והתחנן כי ישחררו אותו לנפשו כי חפץ הוא ללמוד תורה. אולם העבדים לא הרפו, והוא בשום פנים לא רצה לגלות להם מי הוא. וכך עמדו בצד הדרך והתווכחו עד שנאלץ רבי אליעזר בן חרסום לתת בידיהם את מעט הכסף והרכוש שהיה בידיו ובלבד שיניחהו לנפשו, ויוכל להמשיך בדרכו ללמוד תורה.