פרשת מצורע עוסקת בהלכות צרעת, שהיא מעין פריחה בעלת כתמים לבנים, היכולה להופיע על גוף האדם, על קירות ביתו או על בגדיו. רב יוסי (מסכת ערכין טז',עא') אומר:"כל המספר לשון הרע – נגעים באים אליו".  הצרעת היא עונש לאדם שדיבר לשון הרע, וכאשר  מופיעה הצרעת מורחק האדם מן מחנה לשבעה ימים. רק אז הוא מביא קורבן והכוהן מטהר אותו.

למעשה, באה הצרעת ושוללת את חירותו של מי שמדבר לשון הרע! הוא מורחק ומבודד מהציבור.

התורה מלמדת אותנו שיש גבול לחירות הפרטית של האדם. כאשר אדם

משתמש בחופש שלו על מנת לפגוע בזולת, ולשון הרע היא בהחלט פגיעה

בזולת, ה' שולח את הצרעת להענישו ולשלוח אותו לבידוד מחוץ למחנה.

                                                                      שבת שלום

רפאל, בעל פונדק יהודי, היה אהוב על כל שכניו – יהודים וגויים. יום אחד הגיע לכפר כומר רשע שהחליט לפגוע ברפאל ובפרנסתו. הוא הפיץ עליו שמועות רעות ואיים על הגויים שלא יקנו אצלו, אולם הם לא הקשיבו לו. לקראת חג הפסח, שיחד הכומר את הכפריים שלא יקנו מרפאל את החמץ שבפונדק. כאשר גילה זאת רפאל, עמד בכניסה לפונדק והודיע בפולנית:"שמעו כל המעוניינים, החמץ שלי מוכרז עתה הפקר גמור. הוא אינו שלי ויכול כל אחד לבוא ולקחת בחינם". השאיר רפאל את דלת הפונדק פתוחה ונסע לחג.

במוצאי החג פגש את שכנו ושאל אותו:"נו, נהניתם מהחמץ שהשארתי וממשקה חינם , מה?"

"איפה!" השיב הגוי באכזבה, "איך שעזבת את הכפר הופיעו שני כלבים שחורים ענקיים בפתח הפונדק. איש לא העז להתקרב. אפילו הכומר נבהל מהם".

"נס מן השמים!" חשב רפאל. "אולם האם מותר להשתמש בחמץ זה?" מיד נסע

לרב לשאול בעצתו.

"מותר לך ליהנות מן החמץ", פסק הרב. "הפקרת אותו כפי שדורשת ההלכה והעובדה שהגויים לא נהנו ממנו אינה באחריותך".