דבר הפרשה

פרשת שופטים

נשלח 6 בספט׳ 2016, 3:32 על ידי בית ספר נחשון בנות

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ

במבט ראשון, המילה "לך" בפסוק זה נראית מיותרת.  הרי היה אפשר להבין את הפסוק בלי מילה זו:  שופטים ושוטרים תתן בכל שעריך!

הרב משה פיינשטיין זצ"ל הסביר שהמילה הזאת מוסיפה לפסוק משמעות נוספת.  מעבר למצווה למנות דיינים ושופטים בכל עיר יש בפסוק הזה לימוד אישי.  האדם צריך להיות שופט ושוטר לעצמו! 

כיצד אדם יכול לשפוט את עצמו?  כמו ששופט חוקר ובודק את בעלי הדין והעדים העומדים לפניו, כך אדם צריך לשפוט את עצמו ושואל את עצמו שאלות:

האם עשיתי היום משהו שלא הייתי צריך לעשות?

האם לא עשיתי משהו- שהייתי צריך לעשות?

האם היה איזה מעשה חסד שיכולתי לעשות ולא עשיתי?  האם היתה איזו מצווה שפספסתי?

האם ישנה מצווה שעשיתי- אבל יכולתי לעשותה באופן טוב יותר? 

כיצד אדם יכול להיות שוטר לעצמו?  השוטר הוא המיישם את חוקי השופט.  אדם אחראי גם ליישם את "המשפט" לפי התשובות לשאלות אשר הוא שאל את עצמו בתור "שופט".

לאחר לימוד זה כולנו מוכנים להתחיל בקריירות (תפקידים) חדשות כשופטים ושוטרים- "שופטים ושוטרים תתן – לך!

פרשת בהעלותך

נשלח 14 ביוני 2016, 23:42 על ידי בית ספר נחשון בנות

בני ישראל מתלוננים 
אחד הדברים החביבים על בני אדם הוא להתלונן. לקטר, לבוא בטענות ולהתמקד בחצי הכוס הריקה. התופעה הזו מצויה היום, אך הייתה קיימת ללא ספק גם בימי קדם. הפרשה מספרת על בני ישראל במדבר ששלושה ימים בלבד אחרי שהם עוזבים את הר סיני כבר מתחילים הענינים להסתבך - "וַיְהִ י הָ עָ ם כְמִ תְ אֹנֲנִים רַ ע בְ אָ זְנֵי ה'". אך כשמקשיבים לטענות שלהם שומעים תיאורים מוזרים מאוד: " וַיִבְ כּו גַם בְ נֵי יִשְ רָ אֵ ל וַיֹאמְ רּו מִ י יַאֲכִלֵ נּו בָ שָ ר. זָכַרְ נּו אֶ ת הַ דָ גָה אֲשֶ ר נֹאכַל בְ מִ צְ רַ יִם חִ נָם אֵ ת הַ קִ שֻּׁ אִ ים וְאֵ ת הָ אֲבַ טִ חִ ים וְאֶ ת הֶ חָ צִ יר וְאֶ ת הַ בְ צָלִ ים וְאֶ ת הַ שּומִ ים. וְעַתָ ה נַפְ שֵ נּו יְבֵ שָ ה אֵ ין כֹל בִ לְ תִ י אֶ ל הַ מָ ן עֵינֵינּו". אפשר להבין שיש בקשה כלשהי לגיוון בתפריט ורצון לבשר, אבל התיאור שמופיע כאן למה שקרה במצרים נשמע מוזר – כאילו זה היה נופש בבית מלון ולא של גהינום נוראי של עבדות, עינוי והשלכת ילדים ליאור. מה התגובה לטענתם? משה פונה לה' ובתגובה לתלונות העם הוא מציע שני דברים. השני מביניהם היה השליו - בשר שירד משמים, ולכאורה הוא התשובה לבקשת האוכל שלהם. אך עוד לפני כן משה מצטווה בדבר נוסף: "אֶ סְ פָ ה לִ י שִׁ בְ עִׁ ים אִׁ יש מִׁ זִׁ קְ נֵי יִׁשְ רָ אֵ ל אֲ שֶׁ ר יָדַ עְ תָ כִׁ י הֵ ם זִׁ קְ נֵי הָ עָ ם וְשֹׁטְ רָ יו וְלָ קַ חְ תָ אֹתָ ם אֶ ל אֹהֶ ל מֹועֵ ד וְהִ תְ יַצְ בּו שָ ם עִ מָ ְך: וְיָרַ דְ תִ י וְדִ בַ רְ תִ י עִ מְ ָך שָ ם וְאָ צַ לְ תִׁ י מִׁ ן הָ רּוחַ אֲשֶ ר עָלֶ יָך וְשַ מְ תִ י עֲלֵ יהֶ ם וְנָשְ אּו אִ תְ ָך בְ מַ שָ א הָ עָ ם". מתברר שגם אם על פני השטח אנו פוגשים קיטורים וחשק לבשר, השורש של העניין עמוק יותר. חסר כאן רוח. אותם שבעים אנשים שנבחרו כדי לסייע למשה היו אותם שוטרים יהודיים שבמצרים מסרו את נפשם והיו מוכנים לספוג מכות במקום בני ישראל. האנשים האלו הם שיוכלו לתת לבני ישראל את מה שחסר להם – את אותה הרוח גבוהה שתרים אותם מעל המבט השטחי, שמתעניין רק בבשר ובאוכל ומסוגל רק להתפעל מן השפע החומרי של מצרים. ככל שהחיים יהיו יותר עמוקים, מלאי תוכן, משמעות ושאיפות גבוהות, יהיה אפשר להתמודד ולהסתדר גם עם קושי או חיסרון שיצוץ בדרך.

פרשת נשא

נשלח 5 ביוני 2016, 23:48 על ידי בית ספר נחשון בנות

מבפנים זה נראה אחרת פרשת נשא
'תגיד,' שאל אותי עוזי, חניך שלי, 'אם כולם מתפללים אותו נוסח של התפילה, למה שהחזן לא יקרא בקול פעם אחת ויוציא את כולם ידי חובה? לא חבל על הטירחה כשכל אחד אומר בעצמו את אותן המילים?!". ''זה נכון שהמילים של התפילה הן אותן המילים", הסברתי, "אבל כל אחד מכניס בהם את בקשותיו האישיות. למשל, בברכת 'חונן הדעת', אחד מבקש שיצליח בלימוד התורה. השני על הצלחה במבחן. השלישי התקשה בהבנת גמרא מוקשית והוא מבקש שהקב"ה יאיר עיניו. וכן בכל ברכה וברכה. חיצונית הנוסח הוא זהה, אבל יש עולם ומלואו שמפרידים בין תפילתו של זה לבין תפילתו של האחר. הקב"ה שומע ומקבל את תפילתו הייחודית של כל אחד. לכן חשוב שכולם יתפללו באופן אישי. לאחר התפילה האישית, החזן חוזר ומתפלל בקול רם. הוא בעצם אומר שכל התפילות שלנו רצויות לפני ה' יתברך. כל אחד לפי ועומק כוונתו, ומה שמאחד אותנו הוא שכולנו כיוונו לשם שמים".
פרשת נשא היא הארוכה ביותר בתורה, בעיקר מפני שהתורה מתעקשת לחזור שוב ושוב על קרבנות הנשיאים למרות שכולם הביאו בעצם את אותו הדבר. מהי הסיבה לכך? הרי ידוע כמה התורה מקמצת במילים וכל מילה וכל אות אצלה הם מדויקים לגמרי? לכל אחד מהנשיאים עלה במחשבה להביא נדבה לחנוכת המזבח בשיעור מסוים. אבל לכל אחד מהם היה כוונה אחרת בנדבה. חיצונית זה נראה אותו דבר כשכולם הביאו בדיוק את אותו הקרבן, אבל עולם ומלואו הפרידו בין קרבנו של נשיא זה לקרבנו של האחר. לכן התורה לא מוותרת. היא מספרת מה היה הקרבן של נחשון בן עמינדב. לאחר מכן על קרבנו של נתנאל בן צוער וכן הלאה. כל אחד מהם היה חשוב לפני הקב"ה אשר ראה את כוונותיהם ומחשבותיהם בהקרבת הקרבן. בדיוק כמו בנוסח התפילה. התורה מסיימת בסיכום מדויק של קרבנות הנשיאים, למרות שהיינו יכולים לעשות את החשבון לבד, כדי ללמד אותנו שכולם היו מאוחדים בדבר אחד. הם הביאו את נדבתם בכוונה טהורה לשם שמים.

פרשת בחוקותיי

נשלח 25 במאי 2016, 4:16 על ידי בית ספר נחשון בנות

   "וַהֲ שִׁ מֹּתִׁ י אֲ נִׁי אֶ ת הָ אָ רֶ ץ. וְ שָ מְ מּו עָ לֶיהָ אֹּיְבֵ יכֶם הַ יֹּשְ בִׁ ים בָ ּה" )ויקרא כו,לב( המלך היה אובד עצות. בנו הנסיך היה מפושעי הממלכה. לא היה שוד שידו לא הייתה בו, לא היה פוגרום שלא חולל. המלך ניסה להאריך אף ולדחוק את הקץ, אולם כשגברו פשעיו של הבן ונראה כי הוא לא מתכוון ללמוד לקח, העמיד המלך את בנו למשפט, וגזר עליו חיי נדודים הרחק מן הממלכה. אשתו הצעירה פרצה בבכי לשמע הבשורה המרה, והבן תלה את תרמילו על כתף ועזב את הממלכה. הבן חשש כי המלך בכעסו יעניש גם את אשת הנסיך על לא עוול בכפה. לכן, שיגר למלך מכתב: "אבא יקר, אנא הבטח לי כי תיתן גט לאשתי ותאפשר לה להתחתן עם בחור אחר. היא בחורה צעירה ועוד חייה לפניה. אין סיבה שתסבול בגלל מעשיי הרעים". כשהזקין הבן חנן אותו המלך משנות הנדודים והתיר לו לחזור לממלכתו. כשחזר הבן קיבלוהו הוריו הישישים בארמון כשדמעות גיל יורדות על לחייהם. לאחר כמה דקות של שיחה, התמלא הבן אומץ ושאל את אביו: "ואשתי... מה שלומה?". "היא פה, מחכה לך" אמר המלך והראה לו את אשתו, ששערה הלבין מרוב ימים אך יפה הייתה כביום נישואיהם. הנסיך רתח מכעס ופנה אל אביו: "מדוע לא נתת לה את הגט? האם לה מגיע עונש על חטאיי?". "זה לא עונש" אמרה פתאום הנסיכה בשקט ונתנה בו מבט אוהב, "פשוט לא יכולתי אחרת...".

פרשת בהר

נשלח 17 במאי 2016, 2:05 על ידי בית ספר נחשון בנות

מדוע ה' ציוה לתקוע בשופר ביובל?

ספר החינוך מסביר שמכיוון שביובל כל העבדים משתחררים, תקיעת השופר באה לחזק את האדם בקיום מצווה זו.  שהרי קשה לאדם לשחרר את עבדיו, שבזכות עבודתם הוא מתפרנס (ואף מתעשר).  אבל כאשר האדם שומע את קול השופר, הוא נזכר שכרגע כולם משחררים את העבדים שלהם וידיעה זו מסייעת לו להתגבר על הקושי שבעניין.

 

איך הידיעה שאחרים נמצאים באותו מצב (שעולה בדעת האדם על ידי תקיעת השופר) מסייעת לו להתגבר ולשחרר את עבדיו?  הרי בכל זאת האדם יפסיד! 

 

אלא שאנחנו לומדים מכאן דבר חשוב, תמיד יותר קל לאדם לפעול בסביבה חיובית.  כאשר אדם נמצא בקרבת אנשים חיוביים המקיימים מצוות ועוזרים זה לזה, יהיה לו יותר קל לפתח את המידות האלו בעצמו.  (וגם ההיפך הוא נכון!)

ה' יודע שקשה לאדם להיפרד מנכס כמו עבדים, לכן כדי לחזק את האדם ולעזור לו בקיום המצווה, ה' ציוה לתקוע בשופר ביובל.  

פרשת קדושים

נשלח 4 במאי 2016, 4:08 על ידי בית ספר נחשון בנות

...לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ… (י"ט:ט"ז)

למרות שתפילות יום הכיפורים התארכו לתוך היום החם, החסידים שעמדו בתפילה עם האדמו"ר מבעלז המשיכו להתפלל בכוונה וברגש.  הידיעה שרבם מתפלל איתם השפיעה עליהם, ושמיעת קולו בתפילה תרמה לאוירה המיוחדת ששררה במקום. 

באמצע התפילה, כאשר חזרת הש"ץ התארכה, החסידים הופתעו לראות שהרבי עזב את מקומו, והחל להסתובב בין המתפללים.  הרבי עבר בכל בית המדרש, והתבונן בפניהם של חסידיו.

"הרבי בודאי רוצה לגרום לנו להרהר בתשובה", חשבו מספר חסידים.  הם ידעו שמבט אחד מהרב הקדוש היה יכול לחולל מהפכות בנפשו של החסיד שבו התבונן הרבי.

חסידים אחרים העלו אפשרויות אחרות כדי להסביר את מעשיו של רבם.   היו כאלו שסברו שהרב יכול לראות בעיניהם את טהרת ליבם. 

הרבי הגיע לחסיד זקן שנשען על סטנדר (עמוד תפילה), הביט בפניו של החסיד, והשמיע קול צעקה.  להפתעת כל הנוכחים הרבי הוציא מפית מכיסו, ומן המפית הוציא חתיכת עוגה.  הוא אמר לחסיד הזקן שיאכל מיד את העוגה, ולא עזבו עד שהחסיד אכל, וישב לנוח. 

אחר כך הרבי הסביר שהוא הסתובב בחדר כדי לבדוק אם אין בחדר חולים שאינם צריכים לצום. הוא הביט בפניהם כדי לראות את מצבם.  "כאשר ראיתי את עיני החסיד הזקן, הבנתי מיד שהוא חולה וחייב לאכול על פי הלכה."    (ע"פ שאל אביך ויגדך, סיפורי המגיד רש"מ שודרון זצ"ל)

המגיד, רבי שלום מרדכי שודרון, סיפר את הסיפור הזה כדי ללמד את הרגישות הדרושה לצרות הזולת.   אם נמתין עד שתבוא צרה (חס ושלום) כדי לחשוב כיצד עלינו להגיב, אנו עלולים להפסיד את ההזדמנות לעזור ולהציל.  הרבי מבעלז לימד במעשיו שני דברים:  א.  להיות מוכן למקרה שנצטרך לעזור.  ב.  לא לחכות בצד עד שיבוא אלינו אדם בצרה, אלא לפקוח עיניים ולראות אם אין מישהו שצריך את עזרתנו.  

פרשת ויקרא

נשלח 17 במרץ 2016, 3:17 על ידי בית ספר נחשון בנות

זכינו לסיים בשבת שעברה את חומש "שמות". בחומש זה עבר עם ישראל תהליך חשוב ביותר – יצאנו מגלות לגאולה. בתחילת החומש למדנו על השעבוד הקשה במצרים ואחר כך על יציאת מצרים. ממצרים הגיעו אבותינו להר סיני ושם כרתו ברית עם ה' להיות לו לעם סגולה וקבלו את התורה. תהליך נוסף שהתחיל בחומש "שמות" הוא עבודת הקודש על ידי המשכן. בני ישראל בנו משכן על פי צווי ה'. וכשכילה משה להקימו התמלא המשכן בכבוד ה'. לכן, לא יכל משה להיכנס לאהל מועד "כי שכן עליו הענן". ה' גילה בהופעתו זו כי רצה את מעשיהם של ישראל. השמחה גדולה והציפייה היא שכבוד ה' יתמיד לשכון במשכן. התנאי לכך שהשכינה תתמיד להמצא במשכן הוא אחד : קדושה. אך איננו יודעים מהי קדושה, איך משיגים אותה. לצורך זה יש לנו חומש שלם. לפי זה נראה לכנותו ספר הקדושה, כי בו מרוכזות הרבה מצוות בענין הקדושה: קדושת הכהנים, קדושת ישראל, קדושת המועדים, קדושת הארץ. ואכן, בבדיקה ב"פרויקט השו"ת" מצאנו שהשרש ק.ד.ש. מופיע בחומש ויקרא 152 פעם)!(, כמעט מחצית ממס' הפעמים שהוא מופיע בכל התורה. הדרך המרכזית להשגת הקדושה היא עבודת הקרבנות. המילה קרבן בנויה מהשורש ק.ר.ב. כלומר, קירבה, קירבה לה'. הקרבן – מטרתו לקרב את המקריב אל ה'. מי שחטא לה' מרגיש הוא קצת ריחוק ממנו, כתוצאה מהעברה. עליו לשוב אל ה' ואז ישוב לחוש את קרבתו לה' ואת קרבת ה' אליו: "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת". סוגים שונים יש בקרבנות: עולה, מנחה, חטאת, שלמים ואשם. אך המשותף לכולם הוא השם "קרבן" וזהו גם תפקיד כולם להחזיר למקריב את תחושת הקרבה שהייתה לו. אתמול הרגיש ריחוק מה' והיום חזר להרגיש את קרבתו לה'. וכשעשה את קרבנו כהלכה, מה נאמר עליו? "אשה ריח ניחוח לה'". כביכול, העלה קרבן זה ריח נעים לפני ה' ! אשריו, אשרי כל אחד מבניו של הקדוש ברוך הוא שמרגיש את קרבתו. ומה יעשה מי שלא חטא, מצד אחד, אך הוא גם לא מרגיש חיסרון של קירבה, מצד שני. אפשר לומר שאנחנו נמצאים במצב כזה. רחוקים אנו מתחושת הקרבה לה' שבאה על ידי קרבן, כי כבר אלפיים שנה אין לנו את האפשרות להקריב קרבנות. כמובן, איננו מוותרים ולו לרגע על הצורך להרגיש את קירבת ה'. אך, איך עושים זאת בימינו ? האם יש תחליף לקרבנות ? יש. יש דרך להגיע לקרבת ה' גם בימינו, גם כשאין באפשרותנו להקריב קרבנות. על הפסוק "ונשלמה פרים שפתינו")הושע י"ד:ג'( אומרים חז"ל, שהכוונה הא לתפילות הנאמרות בשפתותינו. והן חשובות לפני ה' כפרים, קרבנות יקרים. תלמידים יקרים ! חז"ל אומרים במסכת אבות)א':ב'(: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים". ופרשו לנו המפרשים ש"עבודה" היא עבודת הקרבנות. בתפילת המועדים אנו אומרים: "מפני חטאינו גלינו מארצנו ..." ואין אנו יכולים להקריב קרבנות. אך יכולים אנו להשיג את קרבת ה' בימינו על ידי תפילות, במיוחד אלה הנאמרות בבית כנסת, הנקרא "מקדש מעט". התפילות באות בימינו במקום הקרבנות והן נקראות "עבודה שבלב". הבה נקבל על עצמנו להוסיף מאמץ בענין התפילות.

פרשת ויקהל שקלים

נשלח 1 במרץ 2016, 22:36 על ידי בית ספר נחשון בנות

מתנה ושמה שבת "וַיַקְ הֵ ל משֶׁ ה אֶׁ ת כָּל עֲדַ ת בְ נֵי יִשְ רָּ אֵ ל וַיֹּאמֶׁ ר אֲ לֵהֶׁ ם... שֵ שֶׁ ת יָּמִ ים תֵ עָּ שֶׁ ה מְ לָּאכָּה ּובַ יוֹּם הַ שְ בִ יעִ י יִהְ יֶׁה לָּכֶׁם קֹּדֶׁ ש שַ בַ ת שַ בָּ תוֹּן לַה'" יש דברים בעולם שאם לא היו קיימים בעולם, היינו חייבים להמציא אותם. שבת, למשל. היו אומנם תקופות קצרות בהיסטוריה שאנשים חשבו שאפשר בלי שבת. היו אפילו כאלו שהאשימו את היהודים על כך ש"מבזבזים שביעית מהחיים בבטלה". כיום אין עוד דבר כזה. בכל החברות ובכל העמים בעולם הבינו עד כמה האדם זקוק ליום כזה. כמו אוויר לנשימה. ואם המשפט הזה היה נכון גם לפני כמה מאות שנים, בעידן המודרני הוא נכון עוד יותר. מירוץ החיים סוחף אותך מדבר לדבר, ולפני שהספקת לנשום אתה מגלה שעבר עד יום, ולא היה לך אפילו רגע אחד לעצמך. למרבה המזל בסוף כל שישה ימים, תרצה או לא, תהיה עצירה. פסק זמן. להירגע, לחשוב, לבדוק את עצמנו. להתכוונן מחדש. כשעושים שבת כמו שצריך - ששת הימים שלאחריה ייראו אחרת לגמרי. השבת גם מגלה שלנו משהו חשוב על עצמנו. אפילו המכורים הכבדים ביותר יגלו פתאום שאפשר להסתדר עשרים וארבע שעות בלי להיות מחובר בווריד לסלולארי, פייסבוק, ווצאפ, טלוויזיה, מכונית, סיגריות )מחק את המיותר(. זה גילוי מדהים ומשחרר מאין כמותו! אומנם, כל זה הוא רק הקומה הראשונה. שבת כְּ יֹום מנוחה לגוף ולנפש. על גבי זה צריך לבנות את הקומה השניה. ליצוק ליום הזה תוכן רוחני עמוק יותר. לנצל אותו כזמן להתמלאות רוחנית, הטענת המצברים, לימוד תורה, תפילה. יום כזה יכול לעזור לאדם לעשות סדר בעולם הפנימי שלו. לברר ולחזק את עולם הערכים ואת סדרי העדיפויות שלו. לצאת לשבוע חדש כשהוא אדם אחר, ולהמשיך להתגעגע בכל יום, לשבת הבאה...

פרשת משפטים

נשלח 2 בפבר׳ 2016, 23:26 על ידי בית ספר נחשון בנות

אנחנו רגילים שהתורה מלמדת אותנו איך לקיים מצוות ולהתפלל.
בפרשה שלנו אנו לומדים שהתורה גם מדריכה אותנו איך צריך לבנות את חברה צודקת. איך צריך להתייחס לחלשים, איך לפתור סכסוכים ומריבות ממוניות (על כסף) בין אנשים, ואיך לנהוג במקרה שאדם הזיק את חברו.
חלק גדול מדברים אלו נעשה בבית הדין. מגיעים האנשים אל השופטים, ואומרים בפניהם את מה שבלבם. השופטים שומעים, ועל פי הכללים שנתנה לנו התורה הם מחליטים ופוסקים את הדין.
התורה כבר הבטיחה לנו, שבכל בין דין, יושב כביכול הקב"ה עם השופטים, ומסייע להם להגיע אל הדין הנכון.

פרשת יתרו

נשלח 25 בינו׳ 2016, 3:24 על ידי בית ספר נחשון בנות

בתחילת הפרשה אנו פוגשים ביתרו. אחר שמשה מספר לו על הניסים הגדולים שהיו ביציאת מצרים, רואה יתרו איך משה שופט בעצמו את העם.
היו מקרים רבים של סכסוכים בין אנשים או שאלות אחרות בהלכה, וכולם באו לשאול את משה. יתרו מציע למשה שיצרף אליו חכמים נוספים שיעזרו לו להתמודד עם כל השאלות. אם לא יעשה כן, בסוף הוא לא יצליח לעזור לכולם. לאחר ששואל את הקב"ה, משה מקבל את ההצעה של יתרו, ומצרף אליו עוד 70 זקנים.
זו דוגמא יפה לכך שאפילו משה, גדול הנביאים של עם ישראל, מקבל את הצעתו של יתרו - בענווה גדולה. כדאי לנו לקבל עצות מאחרים. לפעמים הם יכולות מאוד לעזור לנו, ולעורר אותנו לחשוב על דברים שאנחנו בעצמנו לא חשבנו עליהם. אם משה יכול היה לקבל את עצתו של יתרו, בוודאי שגם לנו מותר לקבל עצות מאחרים.

1-10 of 84