פרשת בהעלותך

נשלח 14 ביוני 2016, 23:42 על ידי בית ספר נחשון בנות
בני ישראל מתלוננים 
אחד הדברים החביבים על בני אדם הוא להתלונן. לקטר, לבוא בטענות ולהתמקד בחצי הכוס הריקה. התופעה הזו מצויה היום, אך הייתה קיימת ללא ספק גם בימי קדם. הפרשה מספרת על בני ישראל במדבר ששלושה ימים בלבד אחרי שהם עוזבים את הר סיני כבר מתחילים הענינים להסתבך - "וַיְהִ י הָ עָ ם כְמִ תְ אֹנֲנִים רַ ע בְ אָ זְנֵי ה'". אך כשמקשיבים לטענות שלהם שומעים תיאורים מוזרים מאוד: " וַיִבְ כּו גַם בְ נֵי יִשְ רָ אֵ ל וַיֹאמְ רּו מִ י יַאֲכִלֵ נּו בָ שָ ר. זָכַרְ נּו אֶ ת הַ דָ גָה אֲשֶ ר נֹאכַל בְ מִ צְ רַ יִם חִ נָם אֵ ת הַ קִ שֻּׁ אִ ים וְאֵ ת הָ אֲבַ טִ חִ ים וְאֶ ת הֶ חָ צִ יר וְאֶ ת הַ בְ צָלִ ים וְאֶ ת הַ שּומִ ים. וְעַתָ ה נַפְ שֵ נּו יְבֵ שָ ה אֵ ין כֹל בִ לְ תִ י אֶ ל הַ מָ ן עֵינֵינּו". אפשר להבין שיש בקשה כלשהי לגיוון בתפריט ורצון לבשר, אבל התיאור שמופיע כאן למה שקרה במצרים נשמע מוזר – כאילו זה היה נופש בבית מלון ולא של גהינום נוראי של עבדות, עינוי והשלכת ילדים ליאור. מה התגובה לטענתם? משה פונה לה' ובתגובה לתלונות העם הוא מציע שני דברים. השני מביניהם היה השליו - בשר שירד משמים, ולכאורה הוא התשובה לבקשת האוכל שלהם. אך עוד לפני כן משה מצטווה בדבר נוסף: "אֶ סְ פָ ה לִ י שִׁ בְ עִׁ ים אִׁ יש מִׁ זִׁ קְ נֵי יִׁשְ רָ אֵ ל אֲ שֶׁ ר יָדַ עְ תָ כִׁ י הֵ ם זִׁ קְ נֵי הָ עָ ם וְשֹׁטְ רָ יו וְלָ קַ חְ תָ אֹתָ ם אֶ ל אֹהֶ ל מֹועֵ ד וְהִ תְ יַצְ בּו שָ ם עִ מָ ְך: וְיָרַ דְ תִ י וְדִ בַ רְ תִ י עִ מְ ָך שָ ם וְאָ צַ לְ תִׁ י מִׁ ן הָ רּוחַ אֲשֶ ר עָלֶ יָך וְשַ מְ תִ י עֲלֵ יהֶ ם וְנָשְ אּו אִ תְ ָך בְ מַ שָ א הָ עָ ם". מתברר שגם אם על פני השטח אנו פוגשים קיטורים וחשק לבשר, השורש של העניין עמוק יותר. חסר כאן רוח. אותם שבעים אנשים שנבחרו כדי לסייע למשה היו אותם שוטרים יהודיים שבמצרים מסרו את נפשם והיו מוכנים לספוג מכות במקום בני ישראל. האנשים האלו הם שיוכלו לתת לבני ישראל את מה שחסר להם – את אותה הרוח גבוהה שתרים אותם מעל המבט השטחי, שמתעניין רק בבשר ובאוכל ומסוגל רק להתפעל מן השפע החומרי של מצרים. ככל שהחיים יהיו יותר עמוקים, מלאי תוכן, משמעות ושאיפות גבוהות, יהיה אפשר להתמודד ולהסתדר גם עם קושי או חיסרון שיצוץ בדרך.

Comments