סיפור שבועי

נשלח 14 ביוני 2016, 23:43 על ידי בית ספר נחשון בנות
"וַתְּ דַ בֵּ ר מִ רְּ יָם וְּ אַ הֲ רֹן בְּ מֹשֶׁ ה עַ ל אֹדֹות הָ אִ שָ ה הַ כֻּשִ ית"(במדבר יב, א)בזמן נסיעתן באוטובוס, מיכל ומרב דסקסו על הבשורה המרעישה: ארוסיהם של רונן ושיראל. "מדוע שרונן ירצה להתחתן עם בחורה כזו"? שאלה מיכל את מרב. "היא כזו בחורה שקטה, רצינית, חמורת-סבר, וגם לא חכמה במיוחד. הוא בחור צעיר, משכיל, מלא שמחת חיים!". "גם אני חושבת כך" הסכימה מרב. "תמיד הייתי בטוחה שרונן ברקוביץ' ימצא מישהי טובה יותר". "נכון" הוסיפה מיכל, "היא לגמרי מתחת לרמה שלו". האישה שישבה מאחורי זוג החברות לא התאפקה. היא קמה ממושבה ולחצה את היד של מיכל המופתעת. "תודה רבה לכן" אמרה האישה. "אני עדנה ברקוביץ', אמו של רונן. אני לא ידעתי את כל הדברים שאמרתם על שיראל, והם נתנו לי חומר למחשבה, אולי החתונה הזו היא טעות, נראה מה נוכל לעשות כדי למנוע אותה". מיכל ומרב הסמיקו במבוכה ומיכל מלמלה: "אולי מעט הגזמנו... היא לא כזו נוראית... היא אפילו משעשעת לפעמים". "כן" הוסיפה מרב. "וכשחושבים על זה... הם היו נראים ממש מושלם ביחד". "אולי באמת קצת הגזמתן" אמרה האישה לבנות, "הזוג הזה בחר להתחתן, וכנראה שיש לו סיבות טובות". "לא התכוונו לקלקל ולפגוע" אמרה מיכל לעדנה, שבינתיים צלצלה לנהג האוטובוס שיעצור לה. "ומסרי ממיכל וממרב ד"ש לרונן". "איני יכולה למסור, שהרי אינני אימא שלו" הפטירה האישה בירידתה מהאוטובוס "אבל בהחלט יכולתי להיות...".
Comments